נוי בנעים, בת 18 מרעננה נולדה בירושלים ובגיל שנה עברה עם המשפחה לארה"ב שם חיו שנים. לפני כשנתיים הגעגועים לארץ הכריעו והמשפחה עלתה באופן סופי לארץ. חוץ מהאבא שנשאר לפרנס את המשפחה מעבר לים. כעת המשפחה מנהלת איתו קשר מרחוק.
מגיל קטן היה לנוי את הניצוץ לשיר ולהופיע, הרצון לעסוק בתחום באופן מקצועי החל בגיל 11 שהתקבלה לתיאטרון בניו ג'רזי, שם דבק בה חיידק הבמה ולא עזב אותה עד היום.
בהמשך, כחלק מהמסלול של כל נערה אמריקאית ממוצעת הייתה מעודדת כל שנות נעוריה, החוויה הזאת חידדה לה ההרגשה שלבמה היא שייכת. המעבר לארץ לא היה פשוט עבור נוי, החיים בניו ג'רזי היו שונים לחלוטין, המנטליות הישראלית הייתה זרה לה והפערים בתרבות היו גדולים מדי. היא לא ידעה את השפה ולא השתלבה חברתית, בנוסף עברה חרם קשה בתיכון שהשאיר לה צלקות עד היום. המוזיקה הייתה הכלי התמודדות היחיד שנתן לה סיפוק ועזר לה בתקופה הקשה הזאת.
את ההשראה המוזיקלית היא שואבת מזמרות בינלאומיות כמו בילי אייליש ואריאנה גרנדה. כיום, החלומות של נוי גדולים, היא רוצה להופיע בבמות הכי גדולות בארץ ובהמשך גם בעולם.
לאחר שהוציאה סינגל ראשון-"צמרמורות", בנעים לא עוצרת וממשיכה לעבוד קשה ולרדוף אחר חלומותיה. הסינגל השני בעל מלודיה אופטימית וקלילה בדיוק כמו השם "תקוות גדולות", אך טומן בחובו מסר חזק לכל
הנשים שבוחרות לא להתקרבן בקשר, להיות חזקות ולהמשיך הלאה מקשרים חסרי שחר. מה שנקרא בימינו גירלס פאוור.
את השיר כתבה בנעים עצמה יחד עם אלי חולי ורובי פאייר, שאחראי גם על ההפקה המוזיקלית.
השיר מלווה בקליפ מושקע וכיפי עם ניחוח של חו"ל, המגולל את סיפורו של השיר ומביא סיטואציות יום יומיות של בני זוג במערכת יחסית ספק נורמטיבית ספק רעילה.
