שחר רופ, בן 25 ,ומתגורר בשנים האחרונות בתל אביב. בשנתיים האחרונות החל לעבוד באולפן על חומריו שכתב והלחין והיו שמורים במגירה לאורך השנים . עד אותה עת, איש מלבד חבריו הקרובים לא ידע כי מוזיקה היא תשוקתו, כולל משפחתו.
עד גיל 18 היה כדורגלן, ובשירותו הצבאי לא במקרה שירת כחזאי.
לאחר שחרורו, טייל במזרח, שמה התחיל לשיר אל מול אנשים וחברים שפגש, ואף הקליט כמה משיריו באולפן בקמבודיה, אותם ישחרר בהמשך.
לאחר שחזר מהטיול במזרח, שחר לקח לעצמו את תקופת הקורונה וניתב אותה לתקופה של למידה, ובעיקר הגשמה עצמית.
לקח לשחר לא מעט זמן להודות כי הדרך בה הוא רוצה ללכת והמקצוע בו הוא רוצה לעסוק היא להיות יוצר.
הטקסט ב"שיר אחרון" מבטא תהליך התגברות על פרידה והתרפקות על העבר, והבנה כי הוא צועד אל עבר פרק חדש בחייו, בוגר יותר. לשחר לקח שנה לחבר את השיר, שיר המבטא את התהליך שעבר וההתמודדות מול פחדיו, ואל מול הלבד, וחותם את תקופת הקורונה כנחלת העבר עבור שחר, ומסמל עבורו צעד אל עבר חיים חדשים.
השיר הופק על ידי הצמד אמיר ובן, האחראים על הלהיט "תל אביב זה אני ואת".
